אנחנו נדרשים לקבל החלטות שונות, חלקן קשורות לאנשים אחרים סביבנו. בקרב חוקרי התנהגות עולה השאלה של מציאת המנגנון שעומד בבסיס החלטות האלו. האם אותו מנגנון שאחראי על פתירת תרגילים מתמטיים, עוזר לקבל החלטות בחיים? האם קבלת ההחלטות מוכתבת על ידי הפרה-פרונטל קורטקס (קליפת המוח הקדם מצחית)? כולנו מכירים את טבלאות ה-pro-cons, לכן מאוד טיפוסי לחשוב שההחלטות שלנו מבוססות על חישובים. עם זאת, כאשר נכנס ההקשר החברתי אנו נתקלים בהטייה רגשית.
הטיה רגשית חשובה מבחינה אבולוציונית, כי היא עוזרת לנו להחליט במי לבטוח, לדעת ממי לצפות לתשורה ולצבור ניסיון חברתי. יחד עם זאת, הטיה רגשית עשויה להוליך שולל. מתי הטיה רגשית יכולה לפגוע בתהליכים, כמו סגירת עסקה, הצלחה בחינוך ילדים או בקשרי עובד מעביד?
איך להנדס פחד
פחד מולד (קדמון) ופחד נרכש (מותנה) מתמפים באופן שונה באמיגדלה. האמיגדלה המרכזית היא עתיקה יותר מבחינה אבולוציונית ומשחקת תפקיד בפחד מולד (לדוגמא פחד מנחשים). מסביב לאמיגדלה המרכזית, נמצא ה-Basolateral amygdala - BLA, איזור שמשתתף ברכישת או למידת פחד. ה-BLA מתקשר עם האמיגדלה המרכזית.
ניסוייו המפורסמים של LeDoux הדגימו את את התנית הפחד בחולדות. פחד מולד מפעיל את האמיגדלה המרכזית. LeDoux בחן את ההיבט של פחד מורכש באמצעות פרדיגמת התניה - החולדות חוו גירוי נטרלי (מותנה) יחד עם שוק חשמלי, וכך למדו לפחד מהגירוי הנטרלי. מכאן נובע שניתן להנדס את הפחד. לאחר מכן, כאשר אותו גירוי מותנה מופיע ללא השוק החשמלי, מתקיים תהליך הפוך ללמידת פחד. זהו מהלך אקטיבי בו החולדה מבינה שאותו גירוי אינו קשור לשוק החשמלי, ובכך יש הכחדה של הפחד. קיימים נסיונות ליישם את העקרונות של הכחדת הפחד בבני אדם עם פוביות והפרעות פוסט טראומה. עתה נצלול להקשר החברתי שהאמיגדלה משחקת בו תפקיד בהחלטותיהם של בני אדם.
אלטרואיזם פתלוגי
החלטות כלכליות יכולות להיות לא רציונליות. משחק האולטימטום משמש כאמצעי ניסויי להבנת תהליך לקיחת החלטות חברתיות ואמוציוניות. זהו משחק כלכלי עם שני משתתפים, בו הם מקבלים סכום כסף. צד אחד צריך לתת הצעה של חלוקת סכום כסף בין השניים. על השחקן מנגד להחליט האם לקבל את ההצעה ולהתחלק בסכום, או לסרב להצעה וכך שני המשתתפים לא יקבלו כסף. מבחינה כלכלית נטו, עדיף למשתתף השני לקבל כל חלוקה, גם אם היא לא הוגנת, משום שסירוב יגרום לכך שלא יקבל כסף בכלל. אך מחקרים מראים שכאשר המשתתף השני מרגיש כעס או חוסר הוגנות, הוא יסרב להחלטה. נראה שככל שהאמיגדלה יותר פעילה, כך תעלה ההסתברות לדחיית ההצעה.
אם כן, מעניין לראות איך אנשים בעלי פגיעה בתפקוד האמיגדלה ישחקו את משחק האולטימטום. במחקרים שבדקו זאת השתתפו אנשים שנטלו oxazepam או היו לאחר פגיעה מוחית נקודתית באמיגדלה הבאזולטרלית (BLA). אנשים אלו היו הרבה יותר נדיבים במשחק הזה ולא הגדילו את כמות הדחיות, גם כשקיבלו הצעות לא הוגנות. דבר דומה התרחש גם עבור משתתפים בריאים, כאשר ידוע להם שהצד השני של המשחק הנו מחשב. המסקנה שעולה מהניסוי הזה היא שהאמיגדלה מעורבת בהקשר החברתי של לקיחת החלטות אשר מבוססות על הטיה רגשית. כך, פגיעה באמיגדלה מייצרת 'אלטרואיזם פתולוגי' אשר גורם לנבדק לא ללמוד מניסיון חברתי שלילי. זו לא תכונה מועילה במיוחד מבחינה אבולוציונית.
תהליכי למידה
נראה שהאמיגדלה משחקת תפקיד חשוב בקבלת החלטות. האמיגדלה עוזרת לנו בהבנה האם הסיטואציה הוגנת עבורנו, ומאפשרת לנו לבחור לעבוד בסביבות מיטיבות. במקרים מסוימים האמיגדלה עשויה לפגוע בקבלת ההחלטות, משום שהיא גורמת לתהליך להיות לא רציונלי. ההקשר החברתי יכול למסך את ההגיון בקבלת ההחלטות. על כן עולה שאלה מעניינת למחשבה, איך מתנהלים בתוך הדיאלוג הזה בין האונה הקדם מצחית לאונה הלימבית?
מקורות:
https://nyaspubs.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1749-6632.2003.tb07094.x
https://www.pnas.org/content/110/7/2506
משה זלינגר בעל תואר שני במדעים ביו-רפואיים ותחום ההתמחות שלו הוא נוירופיזיולוגיה של חוט השדרה.
משה הוא איש חינוך וספורטאי חובב, וכותב גם בבלוג "משה זלינגר - מוח, מדע ותנועה".
Comments