היי, אני מיכאל, בן 26, דאטה אנליסט בחברת הסטארט-אפ Innereye, מאז אוקטובר 2019. אנחנו מקליטים את הפעילות המוחית באמצעות EEG ומנתחים את המידע עם בינה מלאכותית, בין השאר עובדים על פיתוח מדד לקשב.
תואר ראשון: קוגניציה ופסיכולוגיה עם חטיבה במדעי העצב, אוניברסיטת בן גוריון.
הלכתי ללמוד פסיכולוגיה כי רציתי להיות פסיכולוג ולטפל באנשים, ובחרתי קוגניציה רק כי הייתי צריך לקחת עוד מחלקה. במהלך התואר הרגשתי שהתיאוריות הפסיכולוגיות לא משכנעות אותי, כי מאוד קשה להוכיח אותן. לכן קצת איבדתי עניין בנושא. בשנה ב' עשיתי מחקר מודרך והפרוייקט שלי היה ניתוח נתוני EEG, שם הייתי צריך ללמוד R ומטלב, והבנתי שהפן החישובי ממש מדבר אליי. אז משם והלאה לקחתי קורסים נוספים כדי לשפר את היכולות והידע שלי בתחום הזה.
בהתחלה הלימודים היו לי מאוד קשים. בשנה א' לא ידעתי עברית כל כך טוב, בהחלט לא ברמה אקדמית. אבל בשנה ב' הכל התחיל לזרום יותר, מצאתי את השיטה הנכונה ללמוד למבחנים, ולמרות שהלימודים היו עמוסים יותר, היו לי כלים להתמודד עם הלחץ. כמו שכתבתי, התחלתי לבחור קורסים שממש עניינו אותי אז לא כאב לי להשקיע יותר מאמץ עבורם. חוץ מזה, בבן גוריון יש המון מה לעשות - השתתפתי בכמה מלגות, פרויקט מחקר, ותמיד היו דברים כייפים לעשות (לכו לבריכה!) עם זאת אין בי געגועים לעוגיות של כפיות. וכן, היה לי כרטיס קפה בדיילי, אז מה?!
תואר שני: מדעי המוח הקליניים (Clinical Neuroscience), אוניברסיטת UCL, לונדון.
הלימודים עסקו בעיקר במחלות נוירולוגיות והתרכזו במיוחד בדמנציה. בתזה שלי חקרתי שיטות סטטיטיות לאיתור מפה נוירואנטומית תפקודית - "אזור X במוח עושה Y". ניתחתי יותר מ-1300 סריקות MRI עם פגיעות כדי להראות שהשיטות בהן משתמשים היום לא עובדות.
יחסית לתואר הראשון הלימודים היו לי קלים. בתואר הראשון דרשו מאיתנו להחזיק ממוצע של 85 בקוגניציה. האמת - כשמבינים שבבריטניה 70 זה נחשב הצטיינות, פתאום יש קצת רוגע. אגב בבריטניה יש שיטה מצוינת ללמידה: אין שם תקופת מבחנים. הלימודים הם מתמשכים וכל כמה שבועות יש מבחן. זה עובד הרבה יותר טוב, תאמינו לי. לונדון היא עיר ממש מהממת אבל חייבים לבוא עם הרבה כסף כי כל אפצ'י עולה 5 GBP. אבל היי, נתנו לנו יין חינם לערבי סרט מחלקתיים!
במהלך שנות הלימודים בהחלט רכשתי כלים טכניים. לא ידעתי ולא התכוונתי לתכנת, ובזכות הקורסים אני עובד בתחום ומשתמש בכלים האלו. שלא נדבר על זה שעבודה בעיבוד EEG גם ממש עזר לי מן הסתם, לעבד באופן מתקדם יותר... אותות EEG! אני גם מרגיש שההתנסות בתזה נתנה לי חשיבה ביקורתית יותר - להבין למשל, שערך P בשמיים לא אומר כלום אם הדאטא לא טוב או שהשיטה לא תקינה. עוד תובנה שאולי תישמע קצת פסימית: המטרה של הרבה מבחנים בתואר היא לבחון אם הבנת את המרצה, ולא אם הבנת את כל החומר. אמנם לדעתי זה עצוב שזה כך, אך זה טבע האנושות ולמדתי מזה. בסופו של יום כשאני נפגש עם לקוח, או מסביר עבודה שעשיתי לקולגה, המטרה היא להעביר את המידע הרלוונטי אליהם בצורה שהם יכולים להבין.
לסיכום, באופן כללי בתור סטודנט יש אווירה פתוחה וכיפית, וזה משהו שמורגש במיוחד בבן גוריון. בעיניי זה יתרון שיש לך הרבה אפשרויות לממן את המגורים ואת התואר, הרבה אפשרויות בחירה בקורסים, וכמובן פגשתי המון חבר'ה מכל מיני הקשרים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאקדמיה מלמדת אותך להיכנס לאקדמיה. בגלל זה "רק" תואר זה לא מספיק, וכדאי כבר במהלך הלימודים למצוא כיוון ולהתמקד בו. ברור שדברים ישתנו - אני התחלתי עם רצון להיות פסיכולוג והיום אני בהייטק, אבל כדאי להתחיל לחשוב על הקריירה כבר בתור סטודנט. אני ממליץ בחום לכל אחד לחפש באופן אקטיבי מה מעניין אתכם - אם זה פרוייקט, קורס, מעבדה, להקים יוזמה - ותעשו זאת. גם אם תכשלו, זה באמת לא משנה, כי רכשתם ניסיון וכלים.
הקריירה שלי התחילה עם העבודה הנוכחית. הגעתי לעבודה בדרך די מפתיעה - לינקדאין! עשיתי לייק או שהגשתי מועמדות לכל הסטארט-אפים והחברות בארץ העוסקים במדעי המוח. האלגוריתם של לינקדאין התחיל לקלוט מה מדבר אליי, והציע לי את התפקיד הזה כשפורסם.
ב-EEG יש אתגר מובנה, הסיגנל שבאמת מעניין אותנו מסתתר מאחורי הרבה הרבה מאוד רעש רקע שצריך לנקות בלי למחוק את הסיגנל. אני עושה עבודת "שורשים" - אני בודק האם הפילטר שאנחנו משתמשים בו הוא הכי יעיל, האם יש משהו חדש בתחום שיכול לעזור לזיהוי יותר מוצלח של גלי מוח. בתקופה האחרונה אני גם מדריך לקוחות להשתמש במערכות שלנו וב-EEG כדי להריץ ניסויים ב-ZOOM, ולאחר מכן ננתח את הנתונים שלהם.
יש לי בעבודה המון חופש לפעול ואפשרות לחקור נושאים שמעניינים אותי, כמובן באישור הבוס. זה ממש כיף, יש עבודות בהן עושים כל יום את אותו דבר ואצלי זה לא קורה. בנוסף יש לי מזל, רוב הפרויקטים שאני מעורב בהם ממוקמים באנגליה והולנד, אז זה נחמד לשוחח עם האנשים שם ולבקר את המשפחה של בסופ"שים כשאני בנסיעות עבודה לחו"ל.
תקשיבו - אל תסתמכו על התואר בלבד. היתרון באוניברסיטה הוא שנותנים את החופש ליזום. תעשו זאת! אם לא תשקיעו ברכישת כלים, תבינו מה מעניין אתכם ואז תלמדו את זה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם. תצאו מהתואר עם תחושה שלמדתם משהו מגניב, ולא רק שהייתם בקורסים. לדוגמא, אחרי ששמעתי מרצה זורק הערה על כך ש-R זה כלי שימושי, החלטתי לקחת קורס R. הקורס לא היה מהמחלקה שלי, ובכלל לא לתואר ראשון. ממש אהבתי את הפרויקט בקורס, המטלה הייתה לבנות שיטה להפריד בין חולי פרקינסון לבריאים רק מנתונים על ההקלדה שלהם. בסוף אני ועוד 2 חבר'ה חרוצים מתואר ראשון קיבלנו מקום רביעי בקורס, תזכרו שהיו סטודנטים לתואר שני או אפילו דוקטורט. זה היה מגניב לאללה ושרפתי שעות רבות על הקורס הזה בכל שבוע.
בתואר השני, מקובל שאחרי חודשיים המחלקה מפרסמת רשימה של פרויקטים לתזה. מן הסתם אל כל הפרויקטים המגניבים במעבדות הטובות יש המון מועמדים. כבר בשבוע הראשון שהגעתי ללונדון, כשהלימודים לא התחילו עדיין, חקרתי מעבדות (יש המון תותחים ב-UCL) וכך מצאתי את המעבדה שבה עשיתי את התזה. לדעתי המנחה מאוד העריך את זה שמצאתי אותו ביוזמתי אפילו שבאתי בלי הצעה לתזה - פשוט אמרתי שהתלהבתי מהגישה שלו ושאני רוצה לעשות אצלו פרויקט. בסוף אגב, המנחה שלי לא היה ברשימה הזו בכלל. כלומר, אם הייתי מסתמך על המחלקה, לא הייתי יודע על קיומו. בקיצור, השקעה במשהו שמעניין אתכם שווה פי כמה מלעשות משהו קל שלא מדבר אליכם. מה מדבר אליכם? זה כבר עליכם להבין :)
תמיד יש את השאלה של מה היה קורה אם בכל זאת הייתי הולך לכיוון הפסיכולוגית הטיפולית? זו לא בדיוק חרטה, אבל כן מסקרן לדעת מה היה קורה. אני מתחרט על כך שלא השקעתי קצת יותר באירועים חברתיים ובילויים - יכולתי לנצל את פן החברתי בבן גוריון יותר ממה שעשיתי.
הייתי רוצה להקים סטארט-אפ בתחום הנוירו-טק, כל דבר מוצר מגניב יותר אם הוא מערב את המוח. הגשתי 3 פעמים גם קו"ח ל-Neuralink (זה מטורף בקטע אחר. תראו את הסרטון). בינתיים אני לא פורץ דרך אבל יש זמן וההזדמנות תגיע יום אחד.
לגבי תחום מדעי המוח - אולי אני אופטימי, אבל לדעתי כל הסימנים אומרים שאנחנו לגמרי במקום הנכון. אם פעם הייתי נאלץ להגיד שמדעי המוח זה רק מחקר באקדמיה, אני חושב שהיום לא רק שיש כלים אלא גם הבנה בשוק שהמוח זה כלי סופר שימושי וחשוב. אני גם חובב גדול של סייבר-פאנק (Cyberpunk) אז אני רואה את העולם הולך לכיוון של שילוב מכונות ובני אדם. עלינו רק להימנע ממצבי "מראה שחורה" ו"מטריקס" (כולל סרטי המשך, בו מגלים לנו שהמשיח נאו הוא בעצם עוד כלי לשלוט בנו). וכאן החבר'ה שמשלבים מדעי המוח עם פילוסופיה יכולים לחגוג - אתם צריכים להיות מצפן המצפון שלנו!
הי
מה שסיפרת מגניב לגמרי, האם יש בישראל תואר שני שמקביל לנוירולוגיה קלינית, זה שילוב של נוירופסיכו+נוירוביו?