מה קורה כשערכים מתנגשים עם רגשות? איך אנחנו מסוגלים לבצע את הבחירה בין רע לרע? על ההתמודדות עם המעמסה האינטלקטואלית והרגשית שהחיים מזמנים עבורנו כיצורים חברתיים וערכיים.
את מי להרוג ואת מי להציל
דמיינו תרחיש אמיתי. אתם חמישה חברים שנכנסים למנהרה. לפתע קרונית גדולה דוהרת במהירות לכיוונכם. עליכם להחליט האם לדחוף אדם זר על מנת לעצור את הקרונית ובכך להציל את שאר החברים. האם תקריבו את כולם כי תבחרו לא להגיב? האם תדחפו אחד מהם או שאתם תקפצו פנימה? בתרחיש אחר יש לכם אפשרות להטות את הקרונית למסלול צדדי באמצעות משיכת ידית, פעולה שתציל את כל החמישיה אך תהרוג אדם אחר שאינכם מכירים ששהה במסלול הצדדי. האם האופציה הזו תהיה לכם קלה יותר, או שתרגישו אותו הדבר?
אם אתם מוצאים את עצמכם מתלבטים ולא בטוחים איך נכון להגיב, דעו שאתם לא לבד. זוהי דילמה פילוסופית-מוסרית מפורסמת הנקראת בעיית הקרונית - The Trolley problem. מחקרים שנעשו הראו שהרוב המכריע של האנשים יבחרו בהצלת החמישה במחיר של הריגת אחד.
לבחור שלא לבחור
השאלה החשובה שעולה היא מה תרגישו במהלך כל אחד מהתרחישים, וכיצד התחושות יכולות להכתיב את הפעולות שלכם. שני חוקרים מאוניברסיטת הארוורד השתמשו בהדמיה מוחית (fMRI) כדי לענות על שאלה זו. המטרה של המחקר הייתה לאפיין את היחסים בין האיזורים הפעילים בעת קבלת החלטות קשות. נמצא שהרהורים על דחיפת אדם לעבר קרונית דוהרת, גורמים להפעלה של שני איזורים בקליפת המוח הקדם מצחית (ה-prefrontal cortex), ה-dorsolateral prefrontal cortex) dlPFC) שמעורב בתפקודים ניהוליים, לענייננו, בבחירה לפעול ולבצע, וה- ventromedial prefrontal cortex) vmPFC) המשויך להפעלה של רגש. גם האמיגדלה במערכת הלימבית היתה פעילה במהלך דילמה מוסרית זו.
כאשר נבדקים בחרו לא לדחוף אדם אחד בשביל להציל את השאר, הייתה אצלם הגברה בפעילות האמיגדלה שככל הנראה משקפת עליה ברגשות השליליים. כלומר, יש קשר בין מידת ההפעלה של איזורים בעלי פונקציה רגשית לבין ההחלטה שתתבצע. לעומת זאת, בזמן בחירה במשיכה של הידית שרק בהמשך תגרום להרג אדם זר, נצפתה ההפעלה של ה-dlPFC בלבד. ואכן זו החלטה שרוב הנבדקים הסכימו לבצע, כנראה משום שיש בה פחות מעורבות רגשית.
הניסוי המתואר מהווה דוגמא לאינטראקציה בין הרכיבים הקוגניטיביים לרכיבים הרגשיים במוח. ניתוח הנתונים הראה שהגברה בפעילות הפרונטלית הקטינה את הפעילות של המערכת הלימבית. במילים אחרות, נעשית רציונליזציה של החוויה הנצפית ובמקרים מסויימים אף ניטרול ההשפעה של הגורם הרגשי.
איך למתן את החוויה הרגשית
על אף שאנשים בוגרים לרוב מסוגלים להסתיר רגשות, קשה לנו לא לחוות אותם בפועל. איך אפשר למתן את החוויה הרגשית? שיטה אחת היא באמצעות הפניית הדיבור הפנימי. לפני חוויה רגשית חזקה אך לא רצויה, אפשר לדמיין חופשה מרגיעה או לשנות את הדיבור הפנימי ל"זה רק משחק". סקירה שיטתית משנת 2015 מראה שדיכוי התגובה הרגשית תבוא לידי ביטוי בהפעלה מוגברת של ה-dlPFC. תהליכי מחשבה מסוג זה מאוד אפקטיביים ומהווים את הליבה של הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי (CBT). בטיפולים אלו עובדים על שינוי תבניות חשיבה שמייצרות התנהגויות ורגשות שליליים. זהן כלי חשוב מכיוון שחוסר איזון רגשי, כעס או חווייה של סטרס, עשויים לפגוע בתפקודים הניהוליים.
כמובן שמערכת היחסים היא דו סטרית ולא מדובר רק בשליטת Top-down. המערכת הלימבית מתקשרת עם ה-vmPFC (לכן חוקרים גם מכנים איזור זה very emotional) אשר משחקת תפקיד בניבוי תחושות בטן, הרגשות שעולים לקראת החלטה. דוגמא לכך מפורטת בכתבה הקודמת שעסקה במעורבות של האמיגדלה הבזולטרלית ברכישת ניסיון חברתי.
סיכום:
בסופו של דבר, בתהליך קבלת החלטות עם אלמנט מוסרי שמתנגש עם אלמנט רגשי, עולה אתגר אישי עבור הפרט לבצע החלטה התואמת את הערכים שלו. ההיבט הרגשי שמתווסף מעלה שאלות מעניינות: האם החלטות שנעשה בסופו של דבר משרתות את האושר האישי שלנו? האם הן משמרות אינטרס של הקהילה הקרובה? או האם הן משרתות מוסר גבוה יותר, מעבר לאינטרס האישי או הקהילתי?
כתבה זו נכתבה בהשראת קטעים מהספר Behave: The biology of humans at best and worst של רוברט ספולסקי.
מקורות:
Rosenqvist, Simon. "Moral Tribes: Emotion, Reason, and the Gap between Us and Them, written by Joshua D. Greene." Journal of Moral Philosophy 14.2 (2017): 225-228.
Greene, J D et al. “An fMRI investigation of emotional engagement in moral judgment.” Science (New York, N.Y.) vol. 293,5537 (2001): 2105-8. doi:10.1126/science.1062872
Greene, Joshua D et al. “The neural bases of cognitive conflict and control in moral judgment.” Neuron vol. 44,2 (2004): 389-400. doi:10.1016/j.neuron.2004.09.027
Franklin G, Carson AJ, Welch KA. Cognitive behavioural therapy for depression: systematic review of imaging studies. Acta Neuropsychiatr. 2016 Apr;28(2):61-74. doi: 10.1017/neu.2015.41. Epub 2015 Jun 30. PMID: 26122039.
משה זלינגר בעל תואר שני במדעים ביו-רפואיים ותחום ההתמחות שלו הוא נוירופיזיולוגיה של חוט השדרה.
משה הוא איש חינוך וספורטאי חובב, וכותב גם בבלוג "משה זלינגר - מוח, מדע ותנועה".
Comments